פס"ד בעתירה נ' החלטת רשות האוכלוסין והגירה שלא לזהות את העותר כבעל אזרחות סודנית

עניינה של עתירה זו, בהחלטת המשיבה שלא לזהות את העותר כבעל אזרחות סודנית החוסה תחת מדיניות ההגנה הקבוצתית, או לחלופין כמחוסר אזרחות. 

א.      רקע עובדתי

בתאריך 16.6.2010 חצה העותר את גבול מצרים אל מדינת ישראל. לטענתו חצה את הגבול יחד עם אחיו, סאלח אחמד מוחמד מחמוד ותוך כדי מעבר איבד את דרכונו.

ביום 23.6.10 נעצר העותר והובא בפני ממונה ביקורת הגבולות. העותר טען, כי יצא מסודן בטיסה מחרטום לקהיר. בקהיר פגש מתווך, עימו סיכם על תשלום בעבור הברחתו לישראל, במטרה לעבוד.

באותו יום הוצא כנגד העותר צו משמורת וצו הרחקה (נספחים 1-3 לתגובת המשיבה).

ביום 25.7.10 שוחרר העותר ממשמורת, והופנה לטיפול ביחידת הרישום והזיהוי. לעותר ניתנה אשרה זמנית לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: " חוק הכניסה לישראל"), אשר עמדה בתוקפה עד ליום 24.8.10. 

העותר זומן לראיונות במשרדי המשיבה, אשר נדחו מעת לעת. העותר לא התייצב לראיון שנקבע לו ליום 14.11.10.

בתאריך 7.11.11 נעצר העותר על ידי גורמי האכיפה והזדהה באמצעות מסמכים אשר לא שייכים לו. משהתברר שאין מדובר במסמכיו של העותר, הוא נשאל לפשר התנהגותו, והשיב, כי הזדהה באמצעות מסמך הויזה של אחיו המתגורר בנתיבות (נספח 4 לתגובת המשיבה).

העותר הובא בפני ממונה ביקורת הגבולות, אשר החליט לשחררו, נוכח העובדה שענינו בטיפול של יחידת ה- RSD וזאת בכפוף להתייצבותו ביחידה בתוך 7 ימים ולכל המאוחר עד ליום 14.11.11 (נספח 5 לתגובת המשיבה).

ב"כ העותר פנה למשיבה ביום 12.2.12 בבקשה לזמן את העותר לראיון על מנת להסדיר את מעמדו בארץ. ב"כ העותר פנה שוב למשיבה באותו נושא ביום 16.4.12.

בתאריך 17.5.12 נערך לעותר ראיון זיהוי, במסגרתו הציג צילום של תעודת הלידה שלו. בהמשך, תורגמה התעודה והתברר, כי מדובר בתעודת הערכת גיל.  העותר טען, כי ביקש שתישלח לו התעודה המקורית, והיא נמצאת כעת במצרים. במהלך הראיון, נשאל העותר שאלות בסיסיות שנועדו לבסס את טענתו, כי נולד בסודן, כגון מתי חל יום העצמאות במדינה. העותר לא ידע לענות על שאלות אלה (נספח 6 לתגובת המשיבה).

העותר זומן לראיון נוסף ביום 20.5.12. גם בראיון זה לא ידע העותר פרטים בסיסיים אודות מקום מגוריו הנטען בסודן, כגון שם הרחוב הראשי בחאג' יוסף, שם בית הספר בו למד אחיו וכן לא הצליח לזהות מקומות בסביבת מגוריו הנטענת, על פי תמונות שהוצגו לו (נספח 7 לתגובת המשיבה).

בתאריך 18.6.12 התייצב העותר להמשך ראיון. העותר נשאל באשר למסמכים ותעודות שהונפקו לו לטענתו בסודן. העותר השיב, כי בשנת 2008 ביקשה אמו עבורו תעודת לידה, באמצעותה ביקש, כי יונפק לו דרכון בחודש ספטמבר 2009. מפרוטוקול הראיון עולה, כי הראיון הופסק לנוכח העדר שיתוף פעולה של העותר וסירובו לענות על שאלות (נספח 8 לתגובת המשיבה).

העותר התייצב לראיונות נוספים ביום 19.6.12 וביום 21.6.12 (נספחים 9 ו-10). בראיון שנערך ביום 21.6.12 נשאל העותר בנוגע למטבעות סודניים, אולם לא ידע להשיב על כך. העותר נשאל  מדוע אינו מבקש מאמו שתשלח לו תעודה מזהה מסודן, וענה, כי אין לו די כסף לצלצל אליה. מפרוטוקול הראיון עולה, כי לעותר ניתן פרק זמן של 30 ימים לצורך המצאת תעודה מזהה, אך העותר חזר בו והודיע, כי לא יעשה כן. הוא הוסיף ואמר, כי לא יתייצב במועד הבא שייקבע להמשך הראיון, גם אם יידרש לחזור לארצו בנתיב שהגיע ממנו.

לאחר שלל הראיונות שנערכו לעותר כמפורט לעיל, נערך סיכום על ידי הגורמים המקצועיים ביחידת הרישום, אשר קבעו, כי העותר לא זוהה כנתין סודן מן הסיבות הבאות:

א.       העדר מסמכים המעידים על היותו של העותר נתין סודן כנטען. בסיכום הראיונות צוין, כי לא ניתן לבסס נתינות על סמך תעודת הערכת גיל, מאחר שלא מדובר במסמך מזהה.

ב.       העותר לא הפגין ידע על אודות מדינת מוצאו הנטענת ועל מקום מגוריו בפרט.

ג.        במהלך הראיון עלו סתירות רבות, והעותר הרבה לחזור בו מדבריו, ואף סירב לשתף פעולה ולענות על שאלות נוספות.

(נספח 11 לתגובת המשיבה).